אני מחבב מאד את הקונספט של ברי אוכל או גסטרו-פאבים או בקיצור מקומות שמשלבים בין אוכל טוב לבין אלכוהול איכותי. אם פעם אלה היו יותר ברי יין ואוכל היום הטרנד הוא שילוב של מיקסולוגיה (קוקטיילים) לבין גסטרונומיה. מקום מייצג כזה הוא The Alchemix בו ביקרתי בברצלונה בדצמבר האחרון, מקום שמגדיר את עצמו כ-Gastro Cocktail Bar. בשנים האחרונות יש גם מסעדות, כולל מסעדות גורמה ומישלן, שמציעות התאמת קוקטיילים למנות האוכל, בדומה להתאמה המקובלת של יין למנות.
לא מעט ברי קוקטיילים נפתחו כאן בשנים האחרונות, אבל רובם לא משקיעים במיוחד באוכל והם מציעים אוכל ברים סטנדרטי למדי. גסטרו-קוקטייל ברים שנותנים דגש שווה על האוכל ועל הקוקטיילים נדירים יותר אם כי בשנתיים-שלוש האחרונות נראה שהמגמה צומחת. כמה דוגמאות: קאב קם - הבר התאילנדי של מסעדת בית תאילנדי נפתח בתחילת 2017 ומציע תפריט קוקטיילים מושקע לצד מנות בר תאילנדיות ; בר הבלבוי שמציע בראנץ' מושקע במיוחד ; אימפריאל ולה אוטרה שמציעים גם אוכל מושקע לצד הקוקטיילים והתוספת האחרונה והמדוברת - פנטסטיק.
שני מקומות שיצא לי לדגום לאחרונה ושמהווים דוגמה מובהקת לעניין נפתחו בשנה האחרונה: הראשון - הוטל דה ויל - בר אוכל וקוקטיילים בסגנון צרפתי-פריזאי נפתח ביוני 2018, והשני - בושוויק - בר אוכל וקוקטיילים בסגנון ניו-יורקי שנפתח כחודש לאחר מכן. בהוטל דה ויל, ביקרתי לראשונה ממש לאחרונה, בחול המועד פסח, לארוחת צהריים אקראית. בבושוויק יצא לי להיות כבר 3 פעמים. פעם אחת בערב ופעמיים לארוחות צהריים אחרי פגישות בקרבת מקום. שני המקומות הם מיזם משותף בין אנשי אוכל (יענו שפים) לבין מיקסולוגים (יענו אנשי ברים וקוקטיילים).
בושוויק - הקוקטיילים של האימפריאל והאוכל של אביבית פריאל מאוזריה:
מקום שהוא גם בית קפה וגם בר קוקטיילים ואוכל ששוכן בקומה הראשונה של מלון הבוטיק פבריק ברח' נחלת בנימין בתל אביב. הוא נפתח כמיזם משותף של קבוצת ברי הקוקטיילים שנחשבת למובילה בארץ - קבוצת האימפריאל ושל קבוצת מלונות אטלס. מי שאחראית על תפריט האוכל היא אביבית פריאל, השפית של האוזרייה המאד מוצלחת משוק לוינסקי.
המקום הצבעוני כולל כמה מתחמי ישיבה אבל תכלס הכי טוב על הבר.
יצא לי לשבת כאמור 3 פעמים במקום. אתחיל באחרונה. זה היה ב-10 באפריל לארוחת צהריים אחרי פגישה באזור. זה היה יום אחרי הבחירות אז התאים לי לשבת במקום בו אוכל להטביע את יגוני גם עם מעט אלכוהול (לא מצביע ביבי).
הקוקטייל שהזמנתי - Gold Fashioned, מהקלאסיקות של האימפריאל. קוקטייל חזק ומשובח על בסיס ויסקי סינגל מאלט, מזקל וג'נבר של Bols שלמדתי על קיומו של המשקה הזה רק כמה ימים לפני כן באמסטרדם.
וזה ההמבורגר. המבורגר הבית עם צ'יפס כמהין ופרמזן. צ'יזבורגר מצוין עשוי מדיום כמבוקש, עם צ'יפס דקיק, עשוי כמו שצריך, מתובל בפרמזן מגורר. פשוט, מושחת, מדויק וטעים מאד.
אני לא זוכר את המחירים. זה היה סביר לגמרי. תמחור הקוקטיילים בערב נע בין 40 ומשהו ל-60 ומשהו ש"ח בהתאם לסטנדרט התל אביבי. בצהריים זה עלה משמעותית פחות. משהו כמו 30 ומשהו ש"ח אם זיכרוני אינו מטעני. ההמבורגר עולה בערב 64 ש"ח. לא זוכר אם המחיר בצהריים זהה או מוזל במעט.
הארוחה שקדמה לנ"ל הייתה ב-28 בינואר. גם היא ארוחת צהריים אחרי כנס בוקר באזור.
כמו שאפשר לראות היה די ריק. בערב הומה כאן לחלוטין. בצהריים העניינים הרבה יותר רגועים.
לא זוכר בדיוק מה זה המשקה הזה. משהו הדרי ג'ינג'רי לא אלכוהולי כמדומני.
מנת לחם עם חמאה.
מנת נתחי שייטל, "מסבחת" שעועית לימה, בצל צלוי, ירוקים, פפריקה מעושנת ועשבי תיבול. מנה שעולה 62 ש"ח בערב.
אחלה מנה. נתחי שייטל צרובים קלות וטעימים, תיבול מצוין של כל הרכיבים כשכוכבת המנה היא דווקא "מסבחת" הלימה הקרמית והטעימה ביותר.
הביקור הראשון בבושוויק היה בערב, יחד עם סיון שותפתי לשעבר. זה היה ב-21 בנובמבר 2018.
כל אחד מאתנו לגם 2 קוקטיילים שונים באותו ערב.
הראשון שלי היה קוקטייל "מעושן ופראי" בשם Here Comes The Tiger על בסיס מזקל, שרטרז צהוב, חמציצים וחלבון ביצה. זה ההוא מהתמונה התחתונה. קוקטייל מצוין. עולה 50 ומשהו ש"ח.
נשנוש של פלפלי פדרון ירוקים מטוגנים עם לאבנה (או יוגורט?). פשוט וטעים.
מנה של ברד פודינג מלוח, גבינת עזים, תרד, קייל. מנה צמחונית יוצאת מן הכלל. מושחתת, מתובלת מעולה וטעימה מאד. עולה 56 או 58 ש"ח. מי צריך בשר כשיש מנה כזו? מי צריך ברד פודינג מתוק כשיש ברד פודינג מלוח מוצלח שכזה? יצא לי אפילו לשחזר אחת דומה בבית. טעים ביותר. חפשו בגוגל ברד פודינג בושוויק. יש מתכון.
לגבי השאלה שנשאלה "מי צריך בשר?" אחרי הברד פודינג הצמחוני. התשובה הגיעה מהר מאד: אני צריך...
סנדוויץ' קורנביף בלחמניית פרעצל, חרדל חריף, איולי שום קונפי וקורנישונים. עלה 40 ומשהו ש"ח. סנדוויץ' מצוין. מתפקע משכבות של קורנביף משובח ומתובל בחרדל ואיולי שום מצוינים.
סבב שני של קוקטיילים.
שלי היה בלאדי מרי קלאסי שכלל גם מעט רוטב צדפות. עוקצני וחריף. קוקטייל מעולה.
בקיצור - משלוש הארוחות הנ"ל בבושוויק ניתן להבין שהעסק מוצלח. האוכל איכותי וטעים מאד. הקוקטיילים, כמתבקש מהחבר'ה של האימפריאל, מצוינים. התמחור לא זול אבל גם לא מופקע. אפילו השירות ב-3 ביקוריי היה נחמד, לבבי ולא פלצני כמו שלעתים נתקלים בכזה במקומות תל אביביים טרנדיים. מקום שב-3 ביקורים שמר על רמה גבוהה.
הוטל דה ויל - האוכל של יוגב גרוס והקוקטיילים של אריאל לייזגולד:
הוטל דה ויל הוא גסטרו-בר שיושב בפינת הרחובות דיזינגוף-ז'בוטינסקי. האחראי כאן על האוכל הוא השף יוגב ירוס לשעבר ממסעדת מל ומישל, והאיש שעל הקוקטיילים הוא אריאל לייזגולד, מבחירי מיקסולוגינו, שבין השאר הוא גם מבעלי בר הבלבוי. השניים כך קראתי הם חברי ילדות. ההשראה של המקום היא מהביסטרואים השכונתיים של פריז, ובהשראת עבודתו של הבמאי הצרפתי, ז'אן-לוק גודאר (כך לפי אתר המסעדה).
ישבתי בהוטל דה ויל ב-22 באפריל, באחד מימי חול המועד, בארוחת צהריים אקראית אחרי חצי יום עבודה. המסעדה, בסביבות שעה 14:00, הייתה די ריקה ורוב הסועדים העדיפו לשבת במרפסת החיצונית. אני ישבתי על הבר ואירחתי לחברה לברמן החביב (בעוונותיי לא ביררתי את שמו אבל הוא היה מצוין).
תפריט האוכל מציע וריאציות אישיות מודרניות על מטבח צרפתי קלאסי של השף יוגב גרוס. תפריט הקוקטיילים אף הוא "פרנקופילי" באופיו. העסקיות כאן כוללות מנת פתיחה ומשקה קל בתוספת 15 ש"ח למחיר המנה העיקרית.
המשקה הקל שבחרתי: "מיץ צהוב פירותי", משקה צונן ומרענן שכלל פסיפלורה והדרים. טעים.
בתמונה: ריקנות מבאסת משהו של חול המועד פסח.
לא ברורה לי הריקנות הזו. יש כאן עסקיות צהריים מעניינות למדי, מגוונות ולא מאד יקרות שהיו בתוקף גם בחול המועד ורק על כך מגיע להם שאפו, כי בהרבה מאד מסעדות מנצלים את חול המועד ומבטלים את האופציה היומיומית הרגילה של עסקיות צהריים. העיר הרי מלאה ב"תיירים" אז למה לא לדפוק קופה. לדוגמה - אכלתי יום לפני כן צהריים בשילה הכה נחשבת שבניגוד לימי חול רגילים הציעה בחול המועד רק את תפריט הערב גם בצהריים. (למתעניינים - הייתה ארוחה בינונית לחלוטין שם. לראשונה אכלתי מנות לא מדויקות בשילה. אני מקווה שזה סתם יום בינוני). שילה אגב הייתה מלאה לגמרי והיא יקרה בהרבה מלכתחילה. ניחא, נחזור להוטל דה ויל.
הזמנתי קוקטייל. מיסייה Z או בשפת המקור - Monsieur Z. קוקטייל שכולל מזקל, ליקר משמשים, פסיפלורה, צ'יפוטלה וג'ינג'ר. לא ממש צרפתי - יותר אסייתי-מקסיקני אבל מה זה משנה. הקוקטייל היה פשוט מעולה. חזק, חד ומעושן. המלח השחור הדק (פחם שחור) שנבזק על הכוס נותן אחלה קיק בכל לגימה. בערב הקוקטייל עולה 54 ש"ח. זה הקוקטייל היקר ביותר בהיצע.
מנת הדג הנא שמוצעת כאופציה למנה ראשונה עולה עוד 12 ש"ח. (בערב המנה הזו עולה 54 ש"ח). אותה בחרתי כמנה הראשונה שלי. מדובר במעין סשימי של טונה אדומה עם קרם פרש, איולי לימון כבוש, סלסה של ירוקים. העסק היה מוצלח. דג טרי איכותי וטעים עם רטבים ותיבול ראויים.
מחירי העיקריות נעים בין 58 ש"ח ל-174 ש"ח (למי שמתעקש על טורנדו רוסיני של פילה בקר וכבד אווז). אני בחרתי במנת שוק ברווז (ממשק לוין), חסה צרובה, וגסטריק תפוז (Gastrique - רוטב צרפתי הדרי-קרמלי מצומצם עם מעט צ'ילי). התוספת כמתחייב הייתה פירה תפוחי אדמה קלאסי. המנה הזו עולה 96 ש"ח. זו הייתה מנת שוק ברווז מעולה. הברווז תובל היטב ובושל כמו שצריך, עם עור פריך ובשר שממש נפל מהעצם והיה עסיסי וטעים מאד. הרוטב המתקתק היה טעים (עוד טיפה חריפות נדרשת בעיניי) והפירה היה חמאתי, קרמי וטעים. בקיצור - נהניתי מאד.
קינוח. היה היצע של 3 או 4 קינוחים אם איני טועה. הזמנתי את עוגת הגבינה. סתם כי התחשק. עוגת גבינה אפויה עם תותים וטוויל תותים. עוגה טעימה וטובה לסוגה עם מתיקות מאוזנת היטב. היה חסר לי איזשהו רוטב תותים שילחלח מעט את העסק. אם אני זוכר נכון זה עלה בסביבות 36 או 38 ש"ח.
נהניתי מהביקור המזדמן שלי בהוטל דה ויל. האוכל היה טעים, הקוקטייל היה משובח והשירות היה נעים. הביקורות על הוטל דה ויל שרובן פורסמו בחודשיים-שלושה הראשונים לקיום המקום לא גילו התלהבות יתרה. רובן היו חיוביות למדי אבל הביעו גם נימה של אכזבה מסוימת מפוטנציאל לא תמיד ממומש ומנות שלא תמיד קולעות. אני מניח שמאז העניינים השתפרו והלקחים שהיה צריך להפיק הופקו, כי מה שאני אכלתי ושתיתי היה מוצלח בהחלט. זה בלט לי במיוחד לנוכח הארוחה הבינונית (והיקרה בהרבה) מיום האתמול בשילה הפופולרית ורבת המוניטין.
לסיכום - בושוויק והוטל דה ויל הם שני מקומות חביבים, איכותיים וראויים שמשלבים אלכוהול משובח ואוכל טוב ומנוהלים ע"י חבר'ה שיודעים מה הם עושים. כן ירבו מקומות כאלה. על סמך ארוחות הצהריים שלי בשני המקומות הללו מגיע לשניהם קהל צהריים רב יותר.
לא מעט ברי קוקטיילים נפתחו כאן בשנים האחרונות, אבל רובם לא משקיעים במיוחד באוכל והם מציעים אוכל ברים סטנדרטי למדי. גסטרו-קוקטייל ברים שנותנים דגש שווה על האוכל ועל הקוקטיילים נדירים יותר אם כי בשנתיים-שלוש האחרונות נראה שהמגמה צומחת. כמה דוגמאות: קאב קם - הבר התאילנדי של מסעדת בית תאילנדי נפתח בתחילת 2017 ומציע תפריט קוקטיילים מושקע לצד מנות בר תאילנדיות ; בר הבלבוי שמציע בראנץ' מושקע במיוחד ; אימפריאל ולה אוטרה שמציעים גם אוכל מושקע לצד הקוקטיילים והתוספת האחרונה והמדוברת - פנטסטיק.
שני מקומות שיצא לי לדגום לאחרונה ושמהווים דוגמה מובהקת לעניין נפתחו בשנה האחרונה: הראשון - הוטל דה ויל - בר אוכל וקוקטיילים בסגנון צרפתי-פריזאי נפתח ביוני 2018, והשני - בושוויק - בר אוכל וקוקטיילים בסגנון ניו-יורקי שנפתח כחודש לאחר מכן. בהוטל דה ויל, ביקרתי לראשונה ממש לאחרונה, בחול המועד פסח, לארוחת צהריים אקראית. בבושוויק יצא לי להיות כבר 3 פעמים. פעם אחת בערב ופעמיים לארוחות צהריים אחרי פגישות בקרבת מקום. שני המקומות הם מיזם משותף בין אנשי אוכל (יענו שפים) לבין מיקסולוגים (יענו אנשי ברים וקוקטיילים).
בושוויק - הקוקטיילים של האימפריאל והאוכל של אביבית פריאל מאוזריה:
מקום שהוא גם בית קפה וגם בר קוקטיילים ואוכל ששוכן בקומה הראשונה של מלון הבוטיק פבריק ברח' נחלת בנימין בתל אביב. הוא נפתח כמיזם משותף של קבוצת ברי הקוקטיילים שנחשבת למובילה בארץ - קבוצת האימפריאל ושל קבוצת מלונות אטלס. מי שאחראית על תפריט האוכל היא אביבית פריאל, השפית של האוזרייה המאד מוצלחת משוק לוינסקי.
המקום הצבעוני כולל כמה מתחמי ישיבה אבל תכלס הכי טוב על הבר.
יצא לי לשבת כאמור 3 פעמים במקום. אתחיל באחרונה. זה היה ב-10 באפריל לארוחת צהריים אחרי פגישה באזור. זה היה יום אחרי הבחירות אז התאים לי לשבת במקום בו אוכל להטביע את יגוני גם עם מעט אלכוהול (לא מצביע ביבי).
הקוקטייל שהזמנתי - Gold Fashioned, מהקלאסיקות של האימפריאל. קוקטייל חזק ומשובח על בסיס ויסקי סינגל מאלט, מזקל וג'נבר של Bols שלמדתי על קיומו של המשקה הזה רק כמה ימים לפני כן באמסטרדם.
וזה ההמבורגר. המבורגר הבית עם צ'יפס כמהין ופרמזן. צ'יזבורגר מצוין עשוי מדיום כמבוקש, עם צ'יפס דקיק, עשוי כמו שצריך, מתובל בפרמזן מגורר. פשוט, מושחת, מדויק וטעים מאד.
אני לא זוכר את המחירים. זה היה סביר לגמרי. תמחור הקוקטיילים בערב נע בין 40 ומשהו ל-60 ומשהו ש"ח בהתאם לסטנדרט התל אביבי. בצהריים זה עלה משמעותית פחות. משהו כמו 30 ומשהו ש"ח אם זיכרוני אינו מטעני. ההמבורגר עולה בערב 64 ש"ח. לא זוכר אם המחיר בצהריים זהה או מוזל במעט.
הארוחה שקדמה לנ"ל הייתה ב-28 בינואר. גם היא ארוחת צהריים אחרי כנס בוקר באזור.
כמו שאפשר לראות היה די ריק. בערב הומה כאן לחלוטין. בצהריים העניינים הרבה יותר רגועים.
לא זוכר בדיוק מה זה המשקה הזה. משהו הדרי ג'ינג'רי לא אלכוהולי כמדומני.
מנת לחם עם חמאה.
מנת נתחי שייטל, "מסבחת" שעועית לימה, בצל צלוי, ירוקים, פפריקה מעושנת ועשבי תיבול. מנה שעולה 62 ש"ח בערב.
אחלה מנה. נתחי שייטל צרובים קלות וטעימים, תיבול מצוין של כל הרכיבים כשכוכבת המנה היא דווקא "מסבחת" הלימה הקרמית והטעימה ביותר.
הביקור הראשון בבושוויק היה בערב, יחד עם סיון שותפתי לשעבר. זה היה ב-21 בנובמבר 2018.
כל אחד מאתנו לגם 2 קוקטיילים שונים באותו ערב.
הראשון שלי היה קוקטייל "מעושן ופראי" בשם Here Comes The Tiger על בסיס מזקל, שרטרז צהוב, חמציצים וחלבון ביצה. זה ההוא מהתמונה התחתונה. קוקטייל מצוין. עולה 50 ומשהו ש"ח.
נשנוש של פלפלי פדרון ירוקים מטוגנים עם לאבנה (או יוגורט?). פשוט וטעים.
מנה של ברד פודינג מלוח, גבינת עזים, תרד, קייל. מנה צמחונית יוצאת מן הכלל. מושחתת, מתובלת מעולה וטעימה מאד. עולה 56 או 58 ש"ח. מי צריך בשר כשיש מנה כזו? מי צריך ברד פודינג מתוק כשיש ברד פודינג מלוח מוצלח שכזה? יצא לי אפילו לשחזר אחת דומה בבית. טעים ביותר. חפשו בגוגל ברד פודינג בושוויק. יש מתכון.
לגבי השאלה שנשאלה "מי צריך בשר?" אחרי הברד פודינג הצמחוני. התשובה הגיעה מהר מאד: אני צריך...
סנדוויץ' קורנביף בלחמניית פרעצל, חרדל חריף, איולי שום קונפי וקורנישונים. עלה 40 ומשהו ש"ח. סנדוויץ' מצוין. מתפקע משכבות של קורנביף משובח ומתובל בחרדל ואיולי שום מצוינים.
סבב שני של קוקטיילים.
שלי היה בלאדי מרי קלאסי שכלל גם מעט רוטב צדפות. עוקצני וחריף. קוקטייל מעולה.
בקיצור - משלוש הארוחות הנ"ל בבושוויק ניתן להבין שהעסק מוצלח. האוכל איכותי וטעים מאד. הקוקטיילים, כמתבקש מהחבר'ה של האימפריאל, מצוינים. התמחור לא זול אבל גם לא מופקע. אפילו השירות ב-3 ביקוריי היה נחמד, לבבי ולא פלצני כמו שלעתים נתקלים בכזה במקומות תל אביביים טרנדיים. מקום שב-3 ביקורים שמר על רמה גבוהה.
הוטל דה ויל - האוכל של יוגב גרוס והקוקטיילים של אריאל לייזגולד:
הוטל דה ויל הוא גסטרו-בר שיושב בפינת הרחובות דיזינגוף-ז'בוטינסקי. האחראי כאן על האוכל הוא השף יוגב ירוס לשעבר ממסעדת מל ומישל, והאיש שעל הקוקטיילים הוא אריאל לייזגולד, מבחירי מיקסולוגינו, שבין השאר הוא גם מבעלי בר הבלבוי. השניים כך קראתי הם חברי ילדות. ההשראה של המקום היא מהביסטרואים השכונתיים של פריז, ובהשראת עבודתו של הבמאי הצרפתי, ז'אן-לוק גודאר (כך לפי אתר המסעדה).
ישבתי בהוטל דה ויל ב-22 באפריל, באחד מימי חול המועד, בארוחת צהריים אקראית אחרי חצי יום עבודה. המסעדה, בסביבות שעה 14:00, הייתה די ריקה ורוב הסועדים העדיפו לשבת במרפסת החיצונית. אני ישבתי על הבר ואירחתי לחברה לברמן החביב (בעוונותיי לא ביררתי את שמו אבל הוא היה מצוין).
תפריט האוכל מציע וריאציות אישיות מודרניות על מטבח צרפתי קלאסי של השף יוגב גרוס. תפריט הקוקטיילים אף הוא "פרנקופילי" באופיו. העסקיות כאן כוללות מנת פתיחה ומשקה קל בתוספת 15 ש"ח למחיר המנה העיקרית.
המשקה הקל שבחרתי: "מיץ צהוב פירותי", משקה צונן ומרענן שכלל פסיפלורה והדרים. טעים.
בתמונה: ריקנות מבאסת משהו של חול המועד פסח.
לא ברורה לי הריקנות הזו. יש כאן עסקיות צהריים מעניינות למדי, מגוונות ולא מאד יקרות שהיו בתוקף גם בחול המועד ורק על כך מגיע להם שאפו, כי בהרבה מאד מסעדות מנצלים את חול המועד ומבטלים את האופציה היומיומית הרגילה של עסקיות צהריים. העיר הרי מלאה ב"תיירים" אז למה לא לדפוק קופה. לדוגמה - אכלתי יום לפני כן צהריים בשילה הכה נחשבת שבניגוד לימי חול רגילים הציעה בחול המועד רק את תפריט הערב גם בצהריים. (למתעניינים - הייתה ארוחה בינונית לחלוטין שם. לראשונה אכלתי מנות לא מדויקות בשילה. אני מקווה שזה סתם יום בינוני). שילה אגב הייתה מלאה לגמרי והיא יקרה בהרבה מלכתחילה. ניחא, נחזור להוטל דה ויל.
הזמנתי קוקטייל. מיסייה Z או בשפת המקור - Monsieur Z. קוקטייל שכולל מזקל, ליקר משמשים, פסיפלורה, צ'יפוטלה וג'ינג'ר. לא ממש צרפתי - יותר אסייתי-מקסיקני אבל מה זה משנה. הקוקטייל היה פשוט מעולה. חזק, חד ומעושן. המלח השחור הדק (פחם שחור) שנבזק על הכוס נותן אחלה קיק בכל לגימה. בערב הקוקטייל עולה 54 ש"ח. זה הקוקטייל היקר ביותר בהיצע.
מנת הדג הנא שמוצעת כאופציה למנה ראשונה עולה עוד 12 ש"ח. (בערב המנה הזו עולה 54 ש"ח). אותה בחרתי כמנה הראשונה שלי. מדובר במעין סשימי של טונה אדומה עם קרם פרש, איולי לימון כבוש, סלסה של ירוקים. העסק היה מוצלח. דג טרי איכותי וטעים עם רטבים ותיבול ראויים.
מחירי העיקריות נעים בין 58 ש"ח ל-174 ש"ח (למי שמתעקש על טורנדו רוסיני של פילה בקר וכבד אווז). אני בחרתי במנת שוק ברווז (ממשק לוין), חסה צרובה, וגסטריק תפוז (Gastrique - רוטב צרפתי הדרי-קרמלי מצומצם עם מעט צ'ילי). התוספת כמתחייב הייתה פירה תפוחי אדמה קלאסי. המנה הזו עולה 96 ש"ח. זו הייתה מנת שוק ברווז מעולה. הברווז תובל היטב ובושל כמו שצריך, עם עור פריך ובשר שממש נפל מהעצם והיה עסיסי וטעים מאד. הרוטב המתקתק היה טעים (עוד טיפה חריפות נדרשת בעיניי) והפירה היה חמאתי, קרמי וטעים. בקיצור - נהניתי מאד.
קינוח. היה היצע של 3 או 4 קינוחים אם איני טועה. הזמנתי את עוגת הגבינה. סתם כי התחשק. עוגת גבינה אפויה עם תותים וטוויל תותים. עוגה טעימה וטובה לסוגה עם מתיקות מאוזנת היטב. היה חסר לי איזשהו רוטב תותים שילחלח מעט את העסק. אם אני זוכר נכון זה עלה בסביבות 36 או 38 ש"ח.
נהניתי מהביקור המזדמן שלי בהוטל דה ויל. האוכל היה טעים, הקוקטייל היה משובח והשירות היה נעים. הביקורות על הוטל דה ויל שרובן פורסמו בחודשיים-שלושה הראשונים לקיום המקום לא גילו התלהבות יתרה. רובן היו חיוביות למדי אבל הביעו גם נימה של אכזבה מסוימת מפוטנציאל לא תמיד ממומש ומנות שלא תמיד קולעות. אני מניח שמאז העניינים השתפרו והלקחים שהיה צריך להפיק הופקו, כי מה שאני אכלתי ושתיתי היה מוצלח בהחלט. זה בלט לי במיוחד לנוכח הארוחה הבינונית (והיקרה בהרבה) מיום האתמול בשילה הפופולרית ורבת המוניטין.
לסיכום - בושוויק והוטל דה ויל הם שני מקומות חביבים, איכותיים וראויים שמשלבים אלכוהול משובח ואוכל טוב ומנוהלים ע"י חבר'ה שיודעים מה הם עושים. כן ירבו מקומות כאלה. על סמך ארוחות הצהריים שלי בשני המקומות הללו מגיע לשניהם קהל צהריים רב יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה