הגיע הזמן להעלות את ירושלים על ראש שמחתי. ב-24 וה-25 במאי עשיתי 24 שעות באזור חיוג 02. בתפריט היו ארוחת צהריים במסעדת חצות, נשנוש ערב ובירות באורה בורה במושב אורה (שבו גר אחיין שלי - יותם). למחרת - טיול בוקר וקפה בוקר במחנה יהודה, סיבוב סמטאות בשכונת נחלאות ונחלת שבעה וארוחת צהריים במסעדת מנזה, ולסיום גלידה במוסלין וחזרה הביתה לאזור חיוג 03.
מסעדת חצות - מוסד המעורב הירושלמי
חצות מוכרת גם כסטייקיית חצות (או בעצם סטקיית חצות). מוסד ירושלמי שנוסד ב-1970. מסעדת בשרים כשרה שנודעת בזכות המעורב הירושלמי שלה. אחיין שלי מנדנד לי כבר שנים שאני חייב לבוא לנסות. אז באתי. המסעדה יושבת ברחוב אגריפס ממש בפאתי שוק מחנה יהודה. המקום עצמי די הפתיע אותי. ציפיתי למסעדה ענתיקה ודי מוזנחת (כמו סטייקיות תל אביביות ותיקות שלא אנקוב בשמן) אבל המקום עבר כנראה מתיחת פנים והוא מעוצב נעים ומגניב למדי (באופן ירושלמי שכזה): קירות מלאי תמונות (של מפורסמים שאכלו כאן במשך 46 שנות קיום), גזרי עיתונים ישנים, אלמנטים של עץ, תקרה מגניבה שכוללת כל מיני חלונות ודלתות עץ צבעוניים. אחלה אווירה. אהבתי. אנחנו הגענו בסביבו 13:00 בצהריים והיה די מלא (כולל באוהדי מכבי חיפה ירוקים שבלטו בנוכחותם בעיר מהשעות המוקדמות לצורך משחק גמר הגביע שהתקיים באותו ערב בטדי).
התפריט כולל מנות ראשונות (חומוסים, אורז, סלטים, מרקים) ומנות עיקריות שברובן הן בשריות (בשרים על האש, תבשילים ביתיים ועוד). אנחנו הלכנו על הקלאסיקה - מעורב ירושלמי בפיתה. בתפריט הוא מכונה "המעורב הירושלמי המפורסם של חצות". גם בשלט הכניסה הם נתונים כבוד למעורב בכיתוב: "המעורב הירושלמי המקורי". אנחנו לא הזמנו את המעורב כמנה עיקרית בצלחת אז עלותו היא מופקעת - 72 ש"ח, אלא מעורב בפיתה שעלה פחות, אם אני זוכר בסביבות 40 ש"ח. גם מחיר גבוה ביחס למנה שפעם הייתה עממית וזולה. כנראה מיישרים קו עם מנות הפיתה היקרות להחריד שיש בתל אביב. יחד עם המעורבים קיבלנו גם סלט ירקות, זיתים ירוקים ומלפפונים חמוצים, חומוס וצ'יפס. הכל בסטנדרט פשוט אבל טוב. ירקות טריים. הצ'יפס נראה כצ'יפס תעשייתי אבל הוא לא היה שמנוני.
המעורב של חצות כולל לבבות עוף, חזה הודו, שישליק הודו, טחול ופרגיות. ואיך הוא היה? בהחלט טוב מאד. אמנם יקר אבל הצדיק בעיניי את המוניטין שלו. הגיעה פיתה גדושה בבשר עד להתפקע. בשר מתובל כהלכה (בתערובת תבלינים סודית שכוללת כמון וכורכום בין היתר). המון בצל מטוגן. הבשרים היו עשויים במידה מושלמת (כולל לבבות העוף שברוב המעורבים שאכלתי היו צמיגיים וקשים מעט. אלה של חצות היו מושלמים). יחד עם החריף הירוק ה"עצבני" שלהם זו הייתה מנה מנצחת. תענוג של מעורב.
נדיר שמנה בפיתה משביעה אותי. בדרך כלל אני מסוגל לנשנש משהו נוסף אחריה ואחרי 3-4 שעות אני שוב רעב. במקרה הזה יצאתי ממש שבע וזה החזיק יפה עד הערב. השורה התחתונה היא אחלה מקום. אני לא יכול להעיד על מנות אחרות מלבד המעורב אבל בשבילו שווה להיכנס.
אחה"צ חזרנו למושב אורה שצמוד לירושלים ונחנו לפני המשחק (התחיל בסביבות 21:00).
מאוחר יותר קפצנו לשתות בירה ולצפות בשקיעה היפה מול יער עמינדב (ליד יד קנדי). זה מה שראינו:
כשעה לפני המשחק קפצנו לאורה בורה - בר/מסעדת הבית של אחיין שלי, ממש לחצות את הכביש (באלכסון) ולהגיע.
אורה בורה (*) - בר קריבי עם אוכל ים תיכון
אורה בורה הוא בר/מסעדה שמוגדר כביסטרו בר קריבי. הקריבי זה יותר השם של המקום (על שם בורה בורה) והאווירה ופחות האוכל. האוכל הוא אוכל ישראלי, מזרחי, ים תיכוני ואפילו תימני. הוא ממוקם כאמור במושב אורה שממש צמוד לירושלים. המקום נפתח בשנת 2010 ומנוהל ע"י רועי ותמר, זוג חביב ומסביר פנים. (טוב הם חברים טובים של יותם אז יש לי היכרות אישית ואני יכול להעיד שהם כאלה). המקום מעוצב בצורה זרוקה ומגניבה. בליל צבעוני של חפצים שונים ומשונים, ארגזים שהפכו לגופי תאורה, חולצות כדורגל לקישוט, כלים, צעצועים ועוד ועוד. נכנסים ומרגישים בבית (אלא אם אתם פלצנים איסטניסים וחולי סדר).
התפריט כולל מנות ביתיות פשוטות. המחירים - עממיים לגמרי. 45 ש"ח זו המנה הכי יקרה. יצא לי לשבת כמה פעמים ולנשנש נשנושים. גם בצהריים וגם בערב. יש אחלה מנות חומוס שמכונה בתפריט חומוס אבו יאמן המקורי. יש סלטים, שקשוקה, מרקי קובה ומנות עיקריות ביתיות קלאסיות (שניצל, קציצות בשר ברוטב עגבניות, בולונז). השירות לגמרי לא פורמלי, ידידותי וחביב.
הפעם אכלתי את מרק הקובה חמוסטה שהוא אחת ממנות הדגל. 35 ש"ח. המרק טוב מאד. אוכל מנחם במיטבו. קובה עשויה היטב (מעטפת דקה למדי). מילוי בשר טעים ומתובל היטב. מרק חמצמץ וטוב. משביע וטעים.
אחרי המרק התפנינו גם למשחק עצמו עם כמה בירות. גם נאצ'וס עם סלסה פיקנטית נכחו שם.
היה כיף. המשחק הסתיים בתוצאה הרצויה והמשמחת 0-1 לירוקים, קבוצתי האהודה. יש גביע!!!!!!!!
זה לקח 18 שנה מאז הזכייה האחרונה והיינו צריכים לעבור 5 שנות ליגה בינוניות עד רעות, כולל האחרונה הרעה מאד, אבל עצם הניצחון על מכבי תל אביב השנואה הוא משמח שבעתיים.
ואם נחזור שנייה לאורה בורה - בשורה התחתונה - יש כאן פשוט אחלה מקום. כיף לבוא לשבת על הבר בערב, לשתות בירה טובה ולנשנש משהו, וכיף לבוא בצהריים וליהנות מאוכל ביתי טעים ועשוי היטב. מקום אידאלי למטיילים באזור ירושלים (שלא רוצים להיכנס לבלגן של העיר) ומחפשים מקום סבבה לאכול בו ארוחת צהריים או ארוחת ערב פשוטה, זולה וטעימה.
(*) למרבה הצער אורה בורה מסיימת את דרכה בסוף אוקטובר 2016 אחרי 6 שנות פעילות שמחות.
למחרת חזרתי לעיר. עשיתי סיבוב בוקר בשוק מחנה יהודה כולל קפה ומאפה באחד מדוכני הקפה בשוק. אחר כך הסתובבתי בנחלאות ובנחלת שבעה על סמטאותיה ורחובותיה. מקום לצהריים הוא עסק לא פשוט בעיר. למרבה הצער כמה מהמסעדות הטובות בעיר לא פתוחות בכלל בצהרי אמצע השבוע (מונא, הסדנא, סאטיה, צ'אקרה ועוד). רציתי ארוחה ארוחה ולא אוכל רחוב. גם לא בית קפה. מצד שני לא רציתי מסעדה יקרה ומוקפדת מדי (למשל כמה מסעדות כשרות ויקרות שרובן ממוקמות במלונות יוקרתיים וכן פתוחות בצהריים). במחניודה ישבתי פעמיים ומיציתי. החלטתי לקפוץ למסעדת מנזה. מסעדה די חדשה בעיר.
מנזה (Menza) - ביסטרו צעיר ולא כשר בירושלים
מנזה היא מסעדת ביסטרו/בראסרי ירושלמית חדשה למדי ולא כשרה שפתוחה 7 ימים בשבוע. המסעדה נפתחה מתישהו לקראת סוף 2014 ע"י 3 שותפים - אורי ענבר, תומר קיסר וניצן קדר. היא יושבת ברח' בצלאל ממש ליד מדרחוב בצלאל, בואך רחוב בן יהודה.
המסעדה מעוצבת בניקיון ובפשטות. עיצוב מינימליסטי מודרני. קירות לבנים בלי הרבה קשקושים עליהם. עץ בהיר (עץ אלון שמשתלב גם ברהיטים וגם כאלמנט עיצובי). אלמנטים תעשייתיים שבאים לידי ביטוי בבר הפתוח ובצנרת החשופה בתקרה. קצת נראה כמו מקום תל אביבי שפתחו בירושלים. מזכיר במשהו את כולא החיפאית במינימליזם האורבני התל אביבי.
התפריט הוא תפריט ביסטרו או ברסרי אירופאי-ים תיכוני. הוא מחולק לקטגוריות - קר, מתחמם וחם. המחירים שפויים לחלוטין. יש רק 2 מנות עיקריות שעוברות את 100 השקלים: סטייק אנטריקוט 300 גרם (119 ש"ח) ובייבי בק ריבס 500 גרם במרינדת קארי מייפל (129 ש"ח). בהחלט מרענן למצוא מסעדה ירושלמית שפתוחה בצהריים ומציעה גם מנות שכוללות חזיר ופירות ים.
בעסקית הצהריים רק חלק מהמנות הראשונות זמינות ללא תוספת עלות בהזמנת מנה עיקרית (הסלטים והקרפצ'יו).
אם אני זוכר נכון בעת כתיבת שורות אלה קיבלתי גם לחם וחמאה כחלק מהארוחה.
אני הזמנתי לראשונה קרפצ'יו בקר עם אגוזי לוז, קרם פרמזן, עלי רוקט וברוסקטות צרובות על הגריל (שנדמה לי עכשיו שלא קיבלתי אותן אבל הן לא חסרו יותר מדי). היה שם גם מעט חומץ בלסמי מצומצם לתיבול. זו מנה של 42 ש"ח בערב שבמקרה זה נכללה במחיר המנה העיקרית. ההגשה של הקרפצ'יו הייתה בהחלט יצירתית. קרפצ'יו (שייטל) דק שגולגל סביב עלי הרוקט כרולדה. על הרולדה פוזרו מעט אגוזי לוז וקרם הפרמזן (במרקם של איולי) הונח בצד. צריך לחתוך ביס שכולל את כל האלמנטים, אחרת המנה פחות מוצלחת. הסה"כ היה בהחלט טוב. בשר באיכות טובה למדי. תיבול טוב. משחקי מרקמים. נחמד ביותר.
למנה עיקרית הזמנתי ריזוטו סרטנים. 82 ש"ח עלותו. שוב - משמח למצוא מקום לא כשר בעליל בירושלים, לא כל שכן שפתוח בצהריים. הריזוטו היה טעים בהחלט. לא פאר היצירה אבל מנה טעימה ועשויה היטב. מרקם הריזוטו היה כמו שצריך. התיבול היה טוב. בשר הסרטנים היה טעים אבל המינון שלו היה מעט קטן. טוב, כנראה שבתמחור של 82 ש"ח זה מה יש. המנה בכללותה לא הייתה גדולה, אבל בגלל כבדותה זה לחלוטין הספיק.
בשורה התחתונה נהניתי מהאוכל ומהמקום. הכל באמת נורא נחמד כאן. גם האווירה הרגועה והנינוחה, גם האוכל הטעים והלא יקר, גם השירות הנעים והענייני. אין כאן אולי בשורות קולינריות. זה ודאי לא מקום שיגרום לאנשים מהמרכז להגיע במיוחד לירושלים לאכול (נדמה לי שרק מחניודה הוא מקום כזה), אבל כן נראה שיש כאן אופציה טובה לירושלמים המעטים שאינם שומרים כשרות, לתושבים החילוניים מסביב לירושלים וכמובן למטיילים ולתיירים שמחפשים מקום נעים ושפוי.
לצורך הקינוח וה-closer הירושלמי חזרתי לאזור מחניודה וקפצתי לגלידריית מוסלין, הגלידרייה הצרפתית הוותיקה. טעמתי לא מעט טעמים לרבות כמה גלידות יפניות (מאצ'ה, שומשום שחור, ווסאבי - כולן בהחלט ראויות, עם טעם לא מתחנף ולא מתוק מדי ועם דומיננטיות של המרכיב היפני - זה בניגוד לגלידות היפניות שרקחו לא מזמן באייסברג שהיו פשוט לא טובות ומתוקות להחריד). בסופו של דבר הלכתי דווקא על גלידת קפה ערביקה וגלידת פיסטוק. שתיהן טובות.
תוך כדי ליקוק פסעתי לי בנחת במעלה רחוב יפו עד התחנה המרכזית של ירושלים ובערב חזרתי הביתה בשלום.
מסעדת חצות - מוסד המעורב הירושלמי
חצות מוכרת גם כסטייקיית חצות (או בעצם סטקיית חצות). מוסד ירושלמי שנוסד ב-1970. מסעדת בשרים כשרה שנודעת בזכות המעורב הירושלמי שלה. אחיין שלי מנדנד לי כבר שנים שאני חייב לבוא לנסות. אז באתי. המסעדה יושבת ברחוב אגריפס ממש בפאתי שוק מחנה יהודה. המקום עצמי די הפתיע אותי. ציפיתי למסעדה ענתיקה ודי מוזנחת (כמו סטייקיות תל אביביות ותיקות שלא אנקוב בשמן) אבל המקום עבר כנראה מתיחת פנים והוא מעוצב נעים ומגניב למדי (באופן ירושלמי שכזה): קירות מלאי תמונות (של מפורסמים שאכלו כאן במשך 46 שנות קיום), גזרי עיתונים ישנים, אלמנטים של עץ, תקרה מגניבה שכוללת כל מיני חלונות ודלתות עץ צבעוניים. אחלה אווירה. אהבתי. אנחנו הגענו בסביבו 13:00 בצהריים והיה די מלא (כולל באוהדי מכבי חיפה ירוקים שבלטו בנוכחותם בעיר מהשעות המוקדמות לצורך משחק גמר הגביע שהתקיים באותו ערב בטדי).
התפריט כולל מנות ראשונות (חומוסים, אורז, סלטים, מרקים) ומנות עיקריות שברובן הן בשריות (בשרים על האש, תבשילים ביתיים ועוד). אנחנו הלכנו על הקלאסיקה - מעורב ירושלמי בפיתה. בתפריט הוא מכונה "המעורב הירושלמי המפורסם של חצות". גם בשלט הכניסה הם נתונים כבוד למעורב בכיתוב: "המעורב הירושלמי המקורי". אנחנו לא הזמנו את המעורב כמנה עיקרית בצלחת אז עלותו היא מופקעת - 72 ש"ח, אלא מעורב בפיתה שעלה פחות, אם אני זוכר בסביבות 40 ש"ח. גם מחיר גבוה ביחס למנה שפעם הייתה עממית וזולה. כנראה מיישרים קו עם מנות הפיתה היקרות להחריד שיש בתל אביב. יחד עם המעורבים קיבלנו גם סלט ירקות, זיתים ירוקים ומלפפונים חמוצים, חומוס וצ'יפס. הכל בסטנדרט פשוט אבל טוב. ירקות טריים. הצ'יפס נראה כצ'יפס תעשייתי אבל הוא לא היה שמנוני.
המעורב של חצות כולל לבבות עוף, חזה הודו, שישליק הודו, טחול ופרגיות. ואיך הוא היה? בהחלט טוב מאד. אמנם יקר אבל הצדיק בעיניי את המוניטין שלו. הגיעה פיתה גדושה בבשר עד להתפקע. בשר מתובל כהלכה (בתערובת תבלינים סודית שכוללת כמון וכורכום בין היתר). המון בצל מטוגן. הבשרים היו עשויים במידה מושלמת (כולל לבבות העוף שברוב המעורבים שאכלתי היו צמיגיים וקשים מעט. אלה של חצות היו מושלמים). יחד עם החריף הירוק ה"עצבני" שלהם זו הייתה מנה מנצחת. תענוג של מעורב.
נדיר שמנה בפיתה משביעה אותי. בדרך כלל אני מסוגל לנשנש משהו נוסף אחריה ואחרי 3-4 שעות אני שוב רעב. במקרה הזה יצאתי ממש שבע וזה החזיק יפה עד הערב. השורה התחתונה היא אחלה מקום. אני לא יכול להעיד על מנות אחרות מלבד המעורב אבל בשבילו שווה להיכנס.
אחה"צ חזרנו למושב אורה שצמוד לירושלים ונחנו לפני המשחק (התחיל בסביבות 21:00).
מאוחר יותר קפצנו לשתות בירה ולצפות בשקיעה היפה מול יער עמינדב (ליד יד קנדי). זה מה שראינו:
כשעה לפני המשחק קפצנו לאורה בורה - בר/מסעדת הבית של אחיין שלי, ממש לחצות את הכביש (באלכסון) ולהגיע.
אורה בורה (*) - בר קריבי עם אוכל ים תיכון
אורה בורה הוא בר/מסעדה שמוגדר כביסטרו בר קריבי. הקריבי זה יותר השם של המקום (על שם בורה בורה) והאווירה ופחות האוכל. האוכל הוא אוכל ישראלי, מזרחי, ים תיכוני ואפילו תימני. הוא ממוקם כאמור במושב אורה שממש צמוד לירושלים. המקום נפתח בשנת 2010 ומנוהל ע"י רועי ותמר, זוג חביב ומסביר פנים. (טוב הם חברים טובים של יותם אז יש לי היכרות אישית ואני יכול להעיד שהם כאלה). המקום מעוצב בצורה זרוקה ומגניבה. בליל צבעוני של חפצים שונים ומשונים, ארגזים שהפכו לגופי תאורה, חולצות כדורגל לקישוט, כלים, צעצועים ועוד ועוד. נכנסים ומרגישים בבית (אלא אם אתם פלצנים איסטניסים וחולי סדר).
התפריט כולל מנות ביתיות פשוטות. המחירים - עממיים לגמרי. 45 ש"ח זו המנה הכי יקרה. יצא לי לשבת כמה פעמים ולנשנש נשנושים. גם בצהריים וגם בערב. יש אחלה מנות חומוס שמכונה בתפריט חומוס אבו יאמן המקורי. יש סלטים, שקשוקה, מרקי קובה ומנות עיקריות ביתיות קלאסיות (שניצל, קציצות בשר ברוטב עגבניות, בולונז). השירות לגמרי לא פורמלי, ידידותי וחביב.
הפעם אכלתי את מרק הקובה חמוסטה שהוא אחת ממנות הדגל. 35 ש"ח. המרק טוב מאד. אוכל מנחם במיטבו. קובה עשויה היטב (מעטפת דקה למדי). מילוי בשר טעים ומתובל היטב. מרק חמצמץ וטוב. משביע וטעים.
אחרי המרק התפנינו גם למשחק עצמו עם כמה בירות. גם נאצ'וס עם סלסה פיקנטית נכחו שם.
היה כיף. המשחק הסתיים בתוצאה הרצויה והמשמחת 0-1 לירוקים, קבוצתי האהודה. יש גביע!!!!!!!!
זה לקח 18 שנה מאז הזכייה האחרונה והיינו צריכים לעבור 5 שנות ליגה בינוניות עד רעות, כולל האחרונה הרעה מאד, אבל עצם הניצחון על מכבי תל אביב השנואה הוא משמח שבעתיים.
ואם נחזור שנייה לאורה בורה - בשורה התחתונה - יש כאן פשוט אחלה מקום. כיף לבוא לשבת על הבר בערב, לשתות בירה טובה ולנשנש משהו, וכיף לבוא בצהריים וליהנות מאוכל ביתי טעים ועשוי היטב. מקום אידאלי למטיילים באזור ירושלים (שלא רוצים להיכנס לבלגן של העיר) ומחפשים מקום סבבה לאכול בו ארוחת צהריים או ארוחת ערב פשוטה, זולה וטעימה.
(*) למרבה הצער אורה בורה מסיימת את דרכה בסוף אוקטובר 2016 אחרי 6 שנות פעילות שמחות.
למחרת חזרתי לעיר. עשיתי סיבוב בוקר בשוק מחנה יהודה כולל קפה ומאפה באחד מדוכני הקפה בשוק. אחר כך הסתובבתי בנחלאות ובנחלת שבעה על סמטאותיה ורחובותיה. מקום לצהריים הוא עסק לא פשוט בעיר. למרבה הצער כמה מהמסעדות הטובות בעיר לא פתוחות בכלל בצהרי אמצע השבוע (מונא, הסדנא, סאטיה, צ'אקרה ועוד). רציתי ארוחה ארוחה ולא אוכל רחוב. גם לא בית קפה. מצד שני לא רציתי מסעדה יקרה ומוקפדת מדי (למשל כמה מסעדות כשרות ויקרות שרובן ממוקמות במלונות יוקרתיים וכן פתוחות בצהריים). במחניודה ישבתי פעמיים ומיציתי. החלטתי לקפוץ למסעדת מנזה. מסעדה די חדשה בעיר.
מנזה (Menza) - ביסטרו צעיר ולא כשר בירושלים
מנזה היא מסעדת ביסטרו/בראסרי ירושלמית חדשה למדי ולא כשרה שפתוחה 7 ימים בשבוע. המסעדה נפתחה מתישהו לקראת סוף 2014 ע"י 3 שותפים - אורי ענבר, תומר קיסר וניצן קדר. היא יושבת ברח' בצלאל ממש ליד מדרחוב בצלאל, בואך רחוב בן יהודה.
המסעדה מעוצבת בניקיון ובפשטות. עיצוב מינימליסטי מודרני. קירות לבנים בלי הרבה קשקושים עליהם. עץ בהיר (עץ אלון שמשתלב גם ברהיטים וגם כאלמנט עיצובי). אלמנטים תעשייתיים שבאים לידי ביטוי בבר הפתוח ובצנרת החשופה בתקרה. קצת נראה כמו מקום תל אביבי שפתחו בירושלים. מזכיר במשהו את כולא החיפאית במינימליזם האורבני התל אביבי.
התפריט הוא תפריט ביסטרו או ברסרי אירופאי-ים תיכוני. הוא מחולק לקטגוריות - קר, מתחמם וחם. המחירים שפויים לחלוטין. יש רק 2 מנות עיקריות שעוברות את 100 השקלים: סטייק אנטריקוט 300 גרם (119 ש"ח) ובייבי בק ריבס 500 גרם במרינדת קארי מייפל (129 ש"ח). בהחלט מרענן למצוא מסעדה ירושלמית שפתוחה בצהריים ומציעה גם מנות שכוללות חזיר ופירות ים.
בעסקית הצהריים רק חלק מהמנות הראשונות זמינות ללא תוספת עלות בהזמנת מנה עיקרית (הסלטים והקרפצ'יו).
אם אני זוכר נכון בעת כתיבת שורות אלה קיבלתי גם לחם וחמאה כחלק מהארוחה.
אני הזמנתי לראשונה קרפצ'יו בקר עם אגוזי לוז, קרם פרמזן, עלי רוקט וברוסקטות צרובות על הגריל (שנדמה לי עכשיו שלא קיבלתי אותן אבל הן לא חסרו יותר מדי). היה שם גם מעט חומץ בלסמי מצומצם לתיבול. זו מנה של 42 ש"ח בערב שבמקרה זה נכללה במחיר המנה העיקרית. ההגשה של הקרפצ'יו הייתה בהחלט יצירתית. קרפצ'יו (שייטל) דק שגולגל סביב עלי הרוקט כרולדה. על הרולדה פוזרו מעט אגוזי לוז וקרם הפרמזן (במרקם של איולי) הונח בצד. צריך לחתוך ביס שכולל את כל האלמנטים, אחרת המנה פחות מוצלחת. הסה"כ היה בהחלט טוב. בשר באיכות טובה למדי. תיבול טוב. משחקי מרקמים. נחמד ביותר.
למנה עיקרית הזמנתי ריזוטו סרטנים. 82 ש"ח עלותו. שוב - משמח למצוא מקום לא כשר בעליל בירושלים, לא כל שכן שפתוח בצהריים. הריזוטו היה טעים בהחלט. לא פאר היצירה אבל מנה טעימה ועשויה היטב. מרקם הריזוטו היה כמו שצריך. התיבול היה טוב. בשר הסרטנים היה טעים אבל המינון שלו היה מעט קטן. טוב, כנראה שבתמחור של 82 ש"ח זה מה יש. המנה בכללותה לא הייתה גדולה, אבל בגלל כבדותה זה לחלוטין הספיק.
בשורה התחתונה נהניתי מהאוכל ומהמקום. הכל באמת נורא נחמד כאן. גם האווירה הרגועה והנינוחה, גם האוכל הטעים והלא יקר, גם השירות הנעים והענייני. אין כאן אולי בשורות קולינריות. זה ודאי לא מקום שיגרום לאנשים מהמרכז להגיע במיוחד לירושלים לאכול (נדמה לי שרק מחניודה הוא מקום כזה), אבל כן נראה שיש כאן אופציה טובה לירושלמים המעטים שאינם שומרים כשרות, לתושבים החילוניים מסביב לירושלים וכמובן למטיילים ולתיירים שמחפשים מקום נעים ושפוי.
לצורך הקינוח וה-closer הירושלמי חזרתי לאזור מחניודה וקפצתי לגלידריית מוסלין, הגלידרייה הצרפתית הוותיקה. טעמתי לא מעט טעמים לרבות כמה גלידות יפניות (מאצ'ה, שומשום שחור, ווסאבי - כולן בהחלט ראויות, עם טעם לא מתחנף ולא מתוק מדי ועם דומיננטיות של המרכיב היפני - זה בניגוד לגלידות היפניות שרקחו לא מזמן באייסברג שהיו פשוט לא טובות ומתוקות להחריד). בסופו של דבר הלכתי דווקא על גלידת קפה ערביקה וגלידת פיסטוק. שתיהן טובות.
תוך כדי ליקוק פסעתי לי בנחת במעלה רחוב יפו עד התחנה המרכזית של ירושלים ובערב חזרתי הביתה בשלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה