יום שני, 18 בינואר 2016

what's up Dok? - ביקור במסעדת דוק

מסעדת דוק (Dok) של האחים אסף ויותם דוקטור נפתחה במאי-יוני 2015 על חורבות מסעדתם הקודמת - הקרפצ'יו בר, שפעלה כמה שנים ברח' אבן גבירול בתל אביב. המסעדה מצטרפת למסעדה אחרת ומצליחה של השניים - מסעדת האחים שיושבת מרחק 2 בלוקים מדוק.



המסעדה בנויה כל כולה על טהרת תוצרת ישראל. כל חומרי הגלם, כל תפריט האלכוהול ולמיטב הבנתי גם האלמנטים העיצוביים וכלי ההגשה הם תוצרת כחול לבן. התבססות על תוצרת מקומית זה קונספט שתופס חזק מאד בעולם, ובארץ למרבה הצער, נמצא רק בחיתוליו, כך שרק על הרעיון ומימושו מגיע לדוק ולאחים דוקטור המון קרדיט. בעיניי זה אחלה קונספט. אני אישית, לפחות ברוב רכישותיי הקולינריות (יין, בירות, גבינות) נותן עדיפות לתוצרת ישראל. זה ברור שלהיות יצרן מקומי זו עבודה קשה וסיזיפית, ולכן זה שיש מסעדה שנותנת בלעדיות לייצור מקומי זה מגניב ואפילו חשוב. ויש כאן תוצרת טובה מאד, במיוחד אצל יצרני הבוטיק למיניהם.

המסעדה הפכה להיות אחת מחביבות מדורי האוכל בשנה האחרונה: במאקו למשל כתבו שזו מסעדה מצוינת ואפילו מרגשת שמגישה אוכל ישראלי מעולה. שגיא כהן כינה אותה מסעדה עם אידיאלוגיה וכתב שהיא מגישה אוכל מקומי מצוין. אבי אפרתי בואללה כתב שזה מקום קטן וטוב שמגיש אוכל טעים מאד. בקיצור מבקרי האוכל המהוללים אהבו מאד.


הזדמן לי להגיע למסעדה לראשונה בשבוע שעבר עם שותפתי (חלק מהפסד שלי בהתערבות מטופשת על איזשהו שיר פופ מיותר והמצעד השנתי שך גלגלצ). הזמנתי מקום לשעה 20:00. הגעתי עם לא מעט ציפיות למצוא מקום איכותי, מקורי ומגניב.

המקום קטנטן עד קלסטרופובי. מסעדונת. החלל המרכזי הוא בעצם כמעט כולו בר שמאחוריו עומדים השף ועוזרו (אסף דוקטור עצמו ועוד סו-שף) ועובדים במרץ - בהכנת המנות, צלחות, ערבוב, צריבה בברנר ועוד. בהחלט מגניב לשבת על הבר ולחזות בהכנות המתרחשות סנטימטרים ספורים מכם, ודאי אם אתם חובבי בישול כמוני.
מי שרוצה לשבת קצת יותר בריווח יכול לשבת בחלק החיצוני המקורי שיושב על הרחוב ומנותק פיזית מהבר הפנימי.




התפריט שלהבנתי משתנה מדי פעם (בהתאם להיצע חומרי גלם ועונות השנה) כלל 15 מנות: 11 מנות שונות, 4 מנות "על לחם" וגם 3 קינוחים. המנות רובן ככולן הן מנות קטנות עד בינוניות בסגנון שבין גסטרופאב לטאפאס בר. אולי קצת יותר גדול ממנות טאפאס רגילות. (יותר ממנות ביס-שניים). שמתומחרות ב-30 ומשהו, 40 ומשהו, 50 ומשהו ש"ח. אין כמעט תבשילים של ממש, והאוכל הוא מהיר הכנה: סלטים, ירקות צרובים או צלויים, דגים נאים, בשרים מהירי הכנה נאים או צרובים וכו'. ההתבססות היא על חומרי גלם טריים, איכותיים וכאמור - תוצרת ישראל. כך למשל אפשר למצוא כאן גבינות של יצרנים מקומיים נחשבים כמו המאירי, עפאים ומשק מרקוביץ, לחמים של ערן שרויטמן ושל ויז'ניץ, דגים טריים מקומיים וכו'.



לפני האוכל הזמנתי לעצמי כוס יין. יין לבן מזן מראווי של יקב רקנאטי. 44 ש"ח לכוס. מסתבר שזה יין חדש מזן ענבים מקומי ייחודי, שפותח בשיתוף פעולה של אוניברסיטת אריאל עם כורם פלסטיני (שמו הערבי הוא חמדאני). יין יבש, חמצמץ ונעים.

ולעניינו...
את המנות הדגיות והבשריות רק אני טעמתי. המנות הצמחוניות נאכלו ע"י שותפתי בעסקתי הפעילה...
היו בסה"כ 6 מנות שונות. 3 צמחוניות ו-3 שכללו בעלי חיים כאלה ואחרים.

פלמידה לבנה כבושה, סלט תפוחי אדמה באטר, שמנת חמוצה וחזרת טרייה. 48 ש"ח.
מנה חביבה. דג באיכות טובה. טעמים די עדינים. הייתי מעדיף פאנץ' הרבה יותר בולט מהחזרת, שלא הורגשה מספיק.



קולורבי אפוי בפחם, גבינת המאירי, סומסום בלאדי, טימין צעיר ופלפל חריף. 33 ש"ח.
המנה המפורסמת של דוק, שכל הכותבים והמבקרים כבר התפייטו עליה. מנה טובה מאד וטעימה מאד שעושה חסד גדול עם ירק נטול סקס-אפיל כמו קולרבי. השילוב עם הגבינה המעולה והטימין מוצלח.



טרטר גמל ים במיץ חושחש, קרם פרש, אבוקדו, אפונים טריות ואפונת שלג נאה. 48 ש"ח.
גמל ים זה דג ים לא שגרתי שלא נתקלתי בו הרבה במסעדותינו. מכונה גם דג בן גוריון. בדומה למנת הפלמידה גם זו מנה די עדינה בטעמיה, כשהחושחש נותן עוקץ מריר אבל נעים.



פרוסות אונטריב חרוכות במבער, חמאת סחוג ועשבים, על חלה של ויז'ניץ. 29 ש"ח (פרוסה אחת). יש אפשרות להזמין 2 פרוסות ב-35 ש"ח. מנה טעימה מאד. הטעם הדומיננטי הוא של חמאת הסחוג המצוינת (ולא מאד חריפה). פרוסות האונטריב הדקות קצת הולכות לאיבוד בחמאת הסחוג. אולי חתיכה עבה ובשרנית יותר הייתה עדיפה.



כרוב ערבי אפוי ביין לבן ועשבים, צ'ימיצ'ורי זעתר וגבינת שילה חרוכה. 35 ש"ח. עוד מנה שבדומה לקולרבי לוקחת ירק לא סקסי והופכת אותו לנחשק... הכרוב האפוי עובר חריכה טובה והשילוב עם הגבינה והזעתר עובד נהדר.



גבינת הר של משק עפאים וריבת עגבניות שרי, על לחם מחמצת של שרויטמן. 35 ש"ח. (1/2 מנה ב-19 ש"ח).
לחם טעים. גבינה נהדרת. ריבת שרי טובה מאד. מה רע? לא רע בכלל. העניין הוא שזו לגמרי מנה שגם מישהו שלא מבשל בכלל כנראה יידע להרכיב... בקיצור - מנה טעימה מאד אבל אין כאן אפילו מינימום של בישול ולכן הייתי מגדיר אותה כמנה עצלה: לא בכל המנות בא לנו לעבוד קשה אז נגיש לחם עם גבינה...



זהו. זה האוכל. על קינוחים ויתרנו. קפצנו לבוזה הלא רחוקה ואכלנו בהנאה את הגלידה המשובחת שלהם.

הסה"כ חביב בהחלט. מנות קטנות, טעימות, קלילות ורעננות. אישית אולי ציפיתי לקצת יותר השקעה ולטעמים יותר מקוריים וחדים. נהניתי מכל המנות - אבל אף אחת לא ממש הלהיבה אותי.
כך או כך - זה מקום חמוד שמנסה לצאת מהבנאליה הקולינרית כאן. ההתבססות על חומרי גלם מקומיים בעיניי נהדרת וראויה לכל שבח. קצת קשה לי להתייחס אליהם כמסעדה רצינית. זה יותר בר שמגיש מנות מקומיות מהירות וטעימות. אין כאן הרבה בישול של ממש. (ברור שיש כאן מגבלות פיזיות של המקום עצמו). כמקום כזה - סוג של גסטרופאב או טאפאס בר או בר אוכל, דוק היא מקום מוצלח, איכותי ונעים, אבל לא הרבה מעבר לזה.




3 תגובות:

  1. לא נראה שזה קונספט שיכול לעמוד בפני עצמו. מידת האטרקטיביות לא גדולה בעיני.
    זה יכל לעבוד כנדבך הקולינרי, במסגרת מקום בילוי גדול יותר. משהו כמו איזה פאב איכותי לצורך העניין.

    השבמחק
  2. יש להם את מסעדת האחים הצמודה והשוקקת, שלהבנתי חלק מהתפריט שם היום מתבסס על דוק. דוק היא מעין שלוחה קטנה ואולי סוג של "מטבח הניסויים" של האחים...

    השבמחק
  3. ואת מסעדת דייגו סאן הזוועתית

    השבמחק